כשהייתי בת 10 בערך , היה את טרנד ה״צמה הסינית״. צמה מהודקת שמתחילה מקצה הקודקוד. חברה של אמא שלי היתה אלופה בתסרוקות ואני זוכרת את התלהבותי כשהסכימה לקלוע את שיערי
אחרי יום עמוס מהכל, קפצתי לצרכנייה בערב להשלמת קניות ובזווית העין ראיתי את החבורה של הבת שלי רוכבים יחד באופניים במושב. התמונה הזאת של החבורה יחד בלעדיה החזירה אותי היישר
יש לי קטע עם הילדים שלי, שאני קצת צינית כזאת. (שומר עליי עירנית איתם ..) והיום בגן שעשועים, הם סיימו לאכול תפוח ורצו אליי עם השאריות לתת לי, ואני הפטרתי
לאחרונה שמתי לב שאור (בת 11.5) מצלמת הרבה תמונות עם פילטרים. כל עוד הפילטרים נועדו לשעשוע והומור הרגשתי בנוח עם השימוש המוגזם אך בתקופה האחרונה התמונות התחילו לעבור תחת פילטרים
אתמול בערב מצאתי את עצמי, שוב, משוטטת באתרי חיפוש טיסות. בניתי לי תסריט בו אני עוזבת בספונטניות את כל המשימות שלי, מעדכנת הודעות אוטומטיות במייל ובוואטסאפ , אורזת תיק קטן
אור מבקשת שקשוקה לארוחת ערב ואני נענית לה ברצון (מתה על שקשוקה!) בזמן ההכנות לארוחת הערב אני נותנת לילדים קצת לשחק בפלאפון וכשהאוכל מוכן אני מבקשת מהם להגיע לשולחן. הקטן
את החודש האחרון ביליתי הרחק הרחק, בארמון בקינגהאם. כי זה עדיף מכאן. טיילתי במחוזותיה של המלכה אליזבת, התפעלתי מנוף חייה, נשאבתי לסיפורים רחוקים בזמן ובעיקר נמנעתי מהמציאות הנוכחית הבלתי נסבלת
אתמול הייתי באיקאה, ולמרות שהייתי סופר ממוקדת והגעתי לקנייה ספציפית, איכשהו נקלעתי לסיבוב באולמות התצוגה . הסתובבתי בין סלון בוהו שיק למטבח מודרני , חדרי ארונות מאורגנים , נרות ריחניים
איתן כעס. מאוד. נכנס לחדר, טרק את הדלת בחוזקה והוציא את הכעס שלו על החדר. החדר ספג הכל בדממה. את קלפי המשחק, הכיסאות, הלגו. אחרי שעה יצא מהחדר ולאט לאט
